לאחר 60 שנה שבית האופנה של אלסה סקפרלי המיתולוגית מעלה אבק, הוא קם
לתחייה בשבוע הקוטור בפריז שקורה ממש בימים אלה.
V Files הנחמדים בפינתם של איך הוגים את שם המעצבת ונשמעים מביני עניין:
התצוגה מציפה חזרה את מאבקיה של אלסה הכל כך רלוונטים במשחק
בין שחרור האישה, מיתוס היופי ומקומה של האופנה בין שניהם. היא עבדה
בצורה קונטרוברסלית, שברה את ה'שמלה השחורה הקטנה' של שאנל ופשוט
הוציאה את הנשים השמרניות מהארון עם כובעים מפוסלים וורוד פיושה.
התחרות המתוחה עם קוקו שאנל על תואר נביאת המודרנה הפמיניסטית מגלה
לנו כמה מורכב היה המקום הגבוה בו אלסה ישבה עם האליטה של עולם האומנות
הסוריאליסטית בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. נפילתה הקשה לאחר
מלחמת העולם השנייה קרתה לאור חוסר היכולת להתקדם ולהתאקלם בעולם
החדש והמהיר. אחת התפניות המעניינות ביותר אחרי נפילתה היא שרבים טוענים
שאלסה המציאה את מהות הפאנק או לפחות הייתה מקור ההשראה הראשי.
לנעליה נכנס בחור צנוע בשם מרקו זניני שעבר הכשרה אצל דונטלה ורסאצ'ה
והוביל את רוקאס עד שנה שעברה. מאוד קשה להרים קולקציה שמרצה את
הכת של אלסה, את הדור החדש וכמובן את הקו שלו כמעצב ואיך
שהוא רואה את עתיד בית האופנה. המבקרים רק מחכים לכאלו הזדמניות.
הפעם הביקורות שיבחו ויש אפילו כמה רגעים נדירים בקולקציה שמשאירים אותנו
צמאים לעוד קולקציות מפתיעות אבל האמירה הסופית מרגישה עוד לא בשלה לגמרי.
זניני הצליח לקחת את ה'קודים' של בית האופנה ולעמוד בהם ללא יותר מידי מחוות
מביכות של נסיונות לשחזור אביזרים או קווים מפורסים של אלסה. זה היה טיול
למקום מוכר רק בלי הביקור באטרקציות תיירותיות.
